עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
לינקים קשורים
ירון זיו - אילו יכלו הקירות לדבר... פרק 1
04/01/2018 15:27
ירון זיו
ירון זיו

מחשבות והרהורים מחדר הטיפולים

זוג בשנות ה30 יושב לפני עם תחושות של כעס וכאב הדדים בנסיון לפתור את המשבר הזוגי אליו הם נקלעו..
האישה משדרת בשפת הגוף שלה סימנים של תסכול מצטבר, כעס כבוש ואכזבה עמוקה ,

הבעל בשפת הגוף שלו משדר עוינות לעצם הסיטואציה שבה מטפל זר מתערב בנעשה הזוגי בינו ובין אשתו

"הגיעו מים עד נפש" אומרת האישה,,
"אני יותר לא מוכנה להמשיך ככה" מפה זה או שעולה על דרך המלך או מפה הולכים ישר לרבנות" 
" אתה הפתרון האחרון שלנו"


מעוניינים לקרוא דברים נוספים לחצו על ירון זיו


אני יכול לחוש את המתח המצטבר בתוכי לנוכח התפקיד והאחריות שהאישה מטילה עלי ,כ"מציל" הזוגיות האחרון

"רק ביקורת כל היום" אתה רב הזמן לא בבית וכשאתה מגיע יש לך רק הערות , למה זה לא ככה ולמה זה לא ככה אני מרגישה שלא משנה מה אני אעשה זה לעולם לא יספק אותך"

"ואת לא משנה מה אני עושה כדי שלא יחסר שום דבר בבית ממך והילדים, בשבילך זה מובן מאליו,מתי בפעם האחרונה הערכת את המאמצים שאני עושה כדי ייצר רמה כלכלית של רווחה עבורנו ועבור הילדים" מישהו אמר לי מילה טובה על זה אי פעם הכל נתפס כמובן מאליו אז את אל תלמדי אותי על ביקורת"

"אם היית ממעריכה במינימום את מה שאני עושה למען הבית אז אולי הזוגיות שלנו היתה נראית אחרת"

חדר הטיפולים נראה גועש מתמיד, הכאב,, הכעס והפגיעה נוכחים בעצמה חזקה ואני מוצא עצמי כמו הורה מיטיב אשר מנסה להרגיע שני ילדים פגועים הרבים בינהם.

שני מבוגרים אשר הילד הפנימי שבתוכם מוצא עצמו מרגיש דחוי ובלתי נראה

שני מבוגרים אשר כמהים להערכה ולתוקף זה מזה

שני מבוגרים אשר מחכים שהצד השני לא ייקח אותם כמובן מאליו

אני פונה לשניהם ומבקש מכל אחד לאמר לשני בתורו:

"אני מודע כרגע, שלא נתתי לך מחמאות והערכה על הפעולות שאת/ה עושה למען הבית ובכך לא באמת ראיתי אותך"

כלל אצבע- כדי שנוכל להקשיב לביקורת תהא ביקורת זו בונה ככל שתהא עלינו קודם כל כל להכיר ולהוקיר את המעשים החיוביים שבן/בת הזוג עושים למען הזוגיות שלנו

ולזכור ששום דבר במערכת הזוגית אינו מובן מאליו

"הילדים הפנימיים" שבנו זקוקים לתשומת לב על ידי הצד השני להערכה ולפרגון

כשאנחנו מקבלים פרגון והערכה על מעשים שעשינו למען ובשביל הרבה יותר קל לנו יחסית להכיל ביקורת שמופנית כלפינו

כי אנחנו יכולים לעשות הבחנה בין חלקים בתוכנו לבין סך הכל מבנה האישיות שלנו והביקורת היא על פעולה ספציפית ולא על סך הכל מבנה האישיות


קראו דבר נוסף אודות ירון זיו:


"עשיתי משהו לא בסדר לא שווה אני לא בסדר"

"הכרחתי" את בני הזוג לאמר אחד לשני את המשפט בסדר הזה:

"מה שאני אוהב/ת בדרך שאת/ה משקיע/ה בבית הוא...... ויחד עם זאת הייתי שמח/ה אם....

אפשר היה לחוש באויר את השינוי באוירה והמתח פינה את מקומו לרגיעה ואפילו חיוך מה הופיע על פני שניהם

ולא ויתרתי והמשכתי ל"הכריח" את בני הזוג לאמר אחד לשני את המשפט הבא:

"תודה שאת/ה לא לוקח/ת אותי כמובן מאליו, ורואה אותי'

החיוך שהיה קטן גדל לו ולשני בני הזוג הייתה תחושה של קרבה ואינטימיות

ואני חשבתי לעצמי כמה צדקו חז"ל כשאמרו כי:

"חיים ומות ביד הלשון" המה

והצרפתים אשר חזקו את האמרה הזו באומרם 
c'est le ton qui fais la muzique 
"זה הטון אשר עושה את המוסיקה"
דהיינו האיך הוא חשוב לפעמים יותר מהמה

נפרדתי מבני הזוג בתחושת שמחה על שהצלחנו יחדיו במפגש לפתח רגישות ואמפטיה זה לזו וזו לזה וללמוד על חשיבותה של תקשורת מקרבת

אילו יכלו הקירות לדבר....
מחשבות והרהורים מחדר הטיפולים

מטפלים וקוראים מוזמנים/מוזמנות להתייחס ,לשתף,להזדהות, לבקר, להציע דרכים אלטרנטיביות 
דיון פתוח ומכבד


ד"ר ירון זיו -

עו"ס קליני, פסיכוטרפיסט ממוקד, ד"ר לפסיכולוגיה קלינית 
מומחה בשיטת הגשטאלט, מטפל CBT מוסמך
מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך

0 תגובות
ירון זיו - צירופים וניגודים
04/01/2018 15:22
ירון זיו
ירון זיו

שבת בבוקר ואני עם כוס הקפה ביד ,קרני השמש כבר מבצבצות ויוצרות אשליה של חום וכאילו מבשרות אביב אך מדובר על סוף דצמבר האמור להיות חורף אמיתי

אודה... אני מתענג על קרני שמש חורפית.

דווקא הניגודיות הזו מרתקת אותי, החיבור בין הקור החורפי לבין הקרניים המבצבצות יוצר עבורי את המרקם הכל כך מיוחד בטבע.

שום דבר איננו מובן מאליו והרעיון הזה שאם זה קר זה חייב להיות בלי שמש ואם זה שמש זה חייב להיות בלי קור מתגלה כרעיון שאיננו נכון.


מעוניינים לקרוא דברים נוספים אודות ירון זיו?


הצירופים הניגודיים הללו רק מוכיחים שהכל אפשרי ולא נכון להניח הנחות מראש לגבי אפשרותם או אי אפשרותם של דברים.

המחשבה הזאת אשר נוכחת בי כרגע, לוקחת אותי בהרהורים לגבי מערכות היחסים האנושיות והנטייה שלנו כבני אדם לחבר בין שני משתנים ומייד להסיק מתוכם על הכלל

אנו קוראים לכך בשם דיעה קדומה או סטריאוטיפ

אם אני גר בצפון תל אביב אני בטח אשכנזי ועשיר ואם אני גר בשכונת התקוה אני בטח מזרחי ועני

ואם אני בא מהקיבוץ אז אני בטח גבוה ושרירי וכנראה טייס ואם אני בא מעיירת פיתוח אז אין סיכוי שאני אהיה טייס לעולם

כמה לא נכון וכמה לא מדוייק ובכל זאת טבעי

בשפה המקצועית שלנו קוראים לכך השלמת גשטאלט בראש

אם יש לי דיעה מסויימת על מישהו שהוא אגואסיט והוא סנוב ופתאום אני שומע שהאיש מתנדב במד"א או במשמר האזרחי

העובדה הזו סותרת את השלמת הגשטאלט שהשלמתי עליו

(אם יש שמש לא יכול להיות שקר ואם קר לא יכול להיות שתהיה שמש)

אני חייב לפתור לעצמי את הסתירה הפנימית שנוצרה אצלי והדרך שאני עושה את זה מבלי לפרק את הגשטאלט שיצרתי על אותו בן אדם והוא לאמר לעצמי את המשפט הבא

"בטח יוצא לו מזה משהו הוא הרי כזה אגואיסט, הוא לא היה עושה את זה אם לא היה יוצא לו מזה משהו "

כך בעצם "פתרתי" לעצמי את הדיסוננס בין הגשטאלט שפתחתי לי על אותו בן אדם ובין המרכיב הסותר בתוך המשוואה שבניתי לי בראש

אם נחשוב לרגע ... כך אנחנו פועלים כל הזמן... הדרך שבה אנחנו מפרשים את העולם הוא דרך חשיבה תבניתית בשלמות

בדיוק כמו במחשב אנחנו פותחים תיקיות ומכניסים לכל תיקיה מסמכים השייכים לאותו נושא
וכך זה מקל עלינו את הדרך בה אנחנו מגיבים ומתייחסים

כל האשכנזים הם..... תיקיה

כל הדתיים הם.....תיקיה נוספת

כל החילוניים הם.... תיקיה נוספת

כן ,כנראה אין לנו אפשרות אחרת ואנו חייבים את מימד ההכללה כדי שנוכל להתנהל עם מציאות החיים

המחיר ה"נורא" אותו אנחנו משלמים הוא שאחנו נאלצים "למחוק" את היחיד אשר אולי לא מתאים בדיוק לקטגוריה אשר הכנסנו אותו לתוכה


לחצו על הלינק המצורף במידה ואתם רוצים לקרוא דברים נוספים - ירון זיו


לפנינו אתגר אמיתי וחשוב !

מחד להכיר בעובדה שהמוח האנושי בדיוק כמו המחשב

(במציאות זה היה כמובן הפוך מי שיצר את המחשב עשה רפליקה של המוח)

אין לו דרך אחרת לאסוף נתונים אלא רק דרך תיקיות מוכללות כי אחרת הזכרון שלו יקרוס מייד

ובאותה נשימה לזכור

שכל אחד יש לו את הייחודיות שלו ואין זה הוגן להכניסו לתוך קטגוריה מכלילה.

זהו מתח בלתי נמנע בין הכללה והבחנה אשר מתחוללת בנפש האדם בדיוק כמו קרני השמש וקור החורף

דווקא בשבת זו רגע לפני ששנת 2018 עומדת בפתח ומבשרת בתוכה את פוטנציאל האפשרויות החדש

את ההזדמנויות באי הוודאות לברוא משהו אחר

אני מזמין את כולנו לערוך לעצמנו סדר בריאה מחודש ולשאול את עצמנו

האם הכללתי מישהו בקטגוריה זו או אחרת והשלמתי גשטאלט עליו ובכך לא נתתי מקום ייחודיות שלו ולא באמת "ראיתי" אותו?

האם אני חש שהשלימו גשטאלט עלי והכניסו אותי לקטגוריה שאינה מתאימה לי ולא באמת "ראו " אותי ?

האם אני חש שהלבישו עלי משהו שהוא לא באמת הזהות שלי?

זה הזמן לעשות שתי פעולות חשובות:

הראשונה-להכיר בעובדה שזו דרך העולם לחשוב ולקטלג בחשיבה תבניתית גשטאלטיסטית

וזה לא אשמה של אף אחד

ובאותה נשימה לעשות את פעולת הניקוי העצמי ודיוק הזהות האישית בדיבור עצמי

:"נכון שהכניסו אותי לקטגוריה זו או אחרת" 
ויחד עם זאת אני מדייק את הזהות הייחודית שלי

מנפה מתוכי את מעטפת ההכללה ומדייק לעצמי את גבולות האני

הציפיה שהאחר מבחוץ ידייק את גבולות האני שלי היא איננה ריאלית כי הנטיה הטבעית היא להשלים את הגשטאלט ולקטלג!!

את עבודת הדיוק ומיקוד הזהות הייחודית אני מזמין אותנו לעשות עם עצמנו

האנרגיה חשוב שתהיה מופנית פנימה
לעשות את עבודת ההבחנה עם עצמנו מתוך ההכללה המושלכת עלינו

לעשות את הברירה הזהותית


רגע לפני שאתם ממשכים קראו דבר נוסף על ירון זיו


רגע לפני כניסתה של השנה האזרחית החדשה אני מזמין את כולנו להתפייס עם דרכו של עולם וליצור את העבודה הפנימית אשר עלינו לעשות עם זהותנו

אני מאחל לעצמנו עבודת דיוק פנימית וגיבוש זהות פנימית מבלי להפנות אנרגיה לוחמנית כלפי חוץ

יש בכך כריתת ברית עם היצירה האלוקית בהכירה את דרך החשיבה האנושית בשילוב עם עבודת המודעות העצמית הנדרשת מאיתנו

כן אז זה נכון השלמת הגשטאלט הטבעית כשקרני השמש מבצבצות חייב להיות חם וכשקר זה אומר שהשמש נעלמת ורק עננים שחורים בשמיים

אז זהו שלא!

ממש לא חייב להיות כך !

הזהות הייחודית של השבת הזו הספציפית הוא שמש מבצבצת עם קור חורפי

אני רוצה לאחל לכולנו בשבת ייחודית זו

שנדע להכיל בתוכנו את המתח החשוב הזה בין נטיית ההכללה והקטלוג "מחיקת" האינדיבידואליות והייחודיות כחלק בלתי נמנע מתבנית החשיבה האנושית

ובין הצורך החשוב וגם הוא הבלתי נמנע לייצר עבודה פנימית של "ניקוי" ההכללה ובניית הזהות האישית הייחודית

תוך כדי כתיבת שורות אלו עולה בי זכרון ודימוי כאחד

כאשר אני נזכר שפעם בבית הספר הייסודי

היינו בשעורי המלאכה מקבלים רקעי נחושת והיינו צריכים להבליט את הדמות הנוצרת מתוך הרקע

היתה נוצרת תמונה מופלאה של דמות בתוך הרקע הנחושתי

זוכרים?

נו ועכשיו זה פלא מדוע הפכתי להיות מטפל בגישת הגשטאלט שהמושגים דמות ורקע הם מושגי הייסוד בה?

לסיום ארצה לאחל לכולנו ששבת זו תהא שבת של ערנות ומודעות

לרקע ולדמות וליחס המיוחד הנוצר בין שניהם

שבת קסומה מודעת שמשית וחורפית לכולם


הכתבה נכתבה על ידי 

ירון זיו
0 תגובות